התאריכים
שביעי של פסח סוגר את חג הפסח: כ"א בניסן, האחרון משבעת ימי החג. הוא אינו המשך של חול המועד אלא יום טוב מלא בפני עצמו: יום שבתון, עם קידוש, סעודת חג ותפילה משלו.
מה שהיום הזה מציין הוא לא יציאת מצרים אלא מה שקרה שבוע אחריה: קריעת ים סוף. לפי המסורת זה היה היום שבו נסגר הים מאחורי היוצאים, והבריחה הפכה לחירות. בישראל זהו היום שסוגר את החג; בתפוצות נוסף אחריו יום שמיני, אחרון של פסח.
היום שנסגר בו הים
התורה קובעת שבעה ימי חג, והיום הראשון והשביעי הם ימי מקרא קודש: ימי שבתון. הימים שביניהם הם חול המועד. כלומר: מבחינת מבנה החג, שביעי של פסח הוא התאום של היום הראשון, לא הזנב שלו.
החיבור בין היום הזה לקריעת ים סוף בא מהחשבון של הסיפור עצמו. בני ישראל יצאו ממצרים בט"ו בניסן, נרדפו, והגיעו אל הים; המסורת מונה שבעה ימים עד הרגע שבו נבקע הים והמצרים טבעו בו. מכאן שהיום השביעי אינו רק יום נוסף של חג אלא ציון של אירוע נפרד: האירוע שבו יציאת מצרים הפכה בלתי הפיכה.
בתפוצות התמונה שונה במקצת. שם נוסף לכל יום טוב יום שני, מנהג שהתחיל בתקופה שבה תחילת החודש הוכרזה במשואות ובשליחים ולא כל קהילה יכלה לדעת את התאריך בזמן. כשהלוח כבר נקבע בחשבון נשאלה השאלה למה להמשיך, והתשובה שנשלחה מארץ ישראל הייתה: "הִזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם בִּידֵיכֶם" 1. כך נולד היום השמיני, אחרון של פסח, שאין לו נושא מקראי משלו, ובחלק מהקהילות התמלא בתוכן משלו.
"בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ"
המקור ליום עצמו קצר וברור: "וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" 2. התורה אינה מסבירה למה דווקא השביעי, ואינה קושרת אותו במפורש לים, הקישור הזה מגיע מסדר האירועים בספר שמות ומהמסורת שקראה אותם יחד.
הטקסט שמזוהה עם היום הזה יותר מכל הוא שירת הים, שנקראת בו בבית הכנסת. היא נפתחת במילים "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" 3. זהו אחד הקטעים העתיקים ביותר במקרא, והוא כתוב בספר תורה בפריסה מיוחדת, שורות קצרות עם רווחים ביניהן, כמו לבנים בנויות, שנראית על הקלף כמו מים שנחצו.
איך היום הזה נראה
קריאת שירת הים. בבוקר קוראים בתורה את פרשת קריעת ים סוף, והקהל נוהג לעמוד בשעת השירה. בקהילות רבות מנגנים אותה בנעימה מיוחדת שאינה בשימוש בשאר ימות השנה.
לילה של שירה. יש נוהגים להישאר ערים בליל שביעי של פסח ולומר את השירה עם עלות השחר, בערך בשעה שבה, לפי הסיפור, נבקע הים.
מים. בקהילות רבות ממרוקו ומצפון אפריקה, ובחצרות חסידיות שונות, נהוג לצקת מים או לצאת אל שפת הים או הנהר בשביעי של פסח, ולשיר שם. זהו אחד המנהגים הפיזיים והשמחים ביותר בלוח העברי, והוא כמעט ואינו מוכר מחוץ לקהילות שמקיימות אותו.
יזכור. תפילת האזכרה נאמרת ביום האחרון של החג: בישראל בשביעי של פסח, ובתפוצות באחרון של פסח, היום השמיני.
היום השמיני. באחרון של פסח נוהגים בחסידות חב"ד לערוך לקראת סופו "סעודת משיח": סעודה רביעית עם מצה וארבע כוסות, שנקבעה כמנהג לפני כמאתיים שנה. בישראל, שבה אין יום שמיני, היא נערכת בשביעי של פסח.
ומיד אחר כך. בצאת החג נגמר פסח כולו: החמץ חוזר, וברחבי ישראל מתחילות חגיגות המימונה עוד באותו ערב.
הראשון שנכנס למים
התלמוד מספר שברגע האמת, כשהים עוד לא נבקע והמצרים כבר מאחור, אף שבט לא רצה להיות הראשון שנכנס. השבטים עמדו על החוף והתווכחו מי ייכנס, עד שאדם אחד הכריע את זה בלי לדבר: "קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה" 4.
זה כל תפקידו של נחשון בכל התלמוד, והוא הספיק כדי ששמו ייכנס לעברית המודרנית כמילה: "נחשוני" הוא מי שקופץ ראשון. הנס, לפי הסיפור הזה, לא קדם לאומץ, הוא בא אחריו.
ולסיפור הזה יש בן זוג פחות מוכר. הגמרא מספרת שכשהמצרים טבעו בים, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה?" 5. בני ישראל שרו, הם היו שם, הם ניצלו. המלאכים, שרק צפו מלמעלה, נשלחו לשתוק.
שמחה שיודעת להנמיך את הקול
יש פרט קטן בתפילת שביעי של פסח שרוב האנשים שמים לב אליו רק כשמישהו מצביע עליו: ההלל של הימים האחרונים של פסח קצר יותר מזה של היום הראשון. ביום הראשון אומרים הלל שלם; מכאן ואילך מדלגים על חלק ממנו.
הטעם המקובל הוא בדיוק אותו מדרש על המלאכים. גם ביום שמציין את ההצלה הגדולה ביותר בסיפור, ההצלה הזאת עלתה במחיר, ואי אפשר לשיר עליו במלואו. זה רגע נדיר בלוח העברי: חג ששמח בקול, ובכל זאת בנה לעצמו מנגנון קטן של איפוק בדיוק ביום שבו היה לו הכי מוצדק לחגוג.
יש כאן גם משהו על עצם המבנה של החג. פסח נפתח בליל הסדר, שהוא ערב של סיפור על מה שקרה, ונסגר ביום שכולו על מה שהתאפשר בעקבותיו. בין שני הקצוות האלה נמצא כל השאר.
שאלות נפוצות על שביעי של פסח
מתי שביעי של פסח?
בכ"א בניסן, שישה ימים אחרי ליל הסדר. בלוח הלועזי הוא נופל בין סוף מרץ לסוף אפריל, בהתאם לשנה. השנה הוא חל ב־6/4/37.
מתי ערב שביעי של פסח?
בכ' בניסן, היום האחרון של חול המועד. החג נכנס עם שקיעת החמה של אותו יום.
כמה זמן נמשך שביעי של פסח?
יום אחד: מהשקיעה שלפניו ועד צאת הכוכבים למחרת. בתפוצות מגיע אחריו יום נוסף, אחרון של פסח.
מה ההבדל בין שביעי של פסח לאחרון של פסח?
שביעי של פסח הוא כ"א בניסן והוא ציון קריעת ים סוף. אחרון של פסח הוא כ"ב בניסן, קיים בתפוצות בלבד, ונובע מיום טוב שני של גלויות. בישראל שביעי של פסח הוא גם היום האחרון, ולכן שני השמות מתייחסים שם לאותו יום.
האם שביעי של פסח הוא יום שבתון?
כן. זהו יום טוב מלא ולא חול המועד, בישראל הוא יום שבתון רשמי, כמו היום הראשון של החג.
מתי נגמר פסח: היום האחרון בלוח
הטבלה שבראש העמוד מראה בדיוק מתי החג נסגר: התאריך העברי של שביעי של פסח, התאריך הלועזי המקביל ויום השבוע, לשנה שנבחרה ולשנים שאחריה. בישראל זהו היום שבצאתו נגמר פסח כולו; בתפוצות מסתיים החג יום אחד מאוחר יותר, באחרון של פסח.
כל התאריכים מחושבים מהלוח העברי בזמן הטעינה, ולכן הם נכונים לכל שנה, גם לשנים שבהן החג נפרס על שני חודשים לועזיים.
- כל מועדי השנה במבט אחד: לוח החגים השנתי
- הלוח המלא להדפסה: דף הבית
- החג כולו, משבעת ימיו ועד ליל הסדר: פסח
דפים קשורים
מראי מקום
- תלמוד בבלי, ביצה ד׳ ע״ב בבלי, מסכת ביצה, דף ד׳ עמוד ב
וְהַשְׁתָּא דְּיָדְעִינַן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, מַאי טַעְמָא עָבְדִינַן תְּרֵי יוֹמֵי? מִשּׁוּם דְּשָׁלְחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם בִּידֵיכֶם.
למקור - ויקרא כ״ג, ח ויקרא פרק כ״ג, פסוק ח
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
למקור - שמות ט״ו, א שמות פרק ט״ו, פסוק א (שירת הים)
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
למקור - תלמוד בבלי, סוטה ל״ז ע״א בבלי, מסכת סוטה, דף ל״ז עמוד א
קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה.
למקור - תלמוד בבלי, מגילה י׳ ע״ב בבלי, מסכת מגילה, דף י׳ עמוד ב
בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה?
למקור