אלול הוא החודש השישי בלוח העברי במניין מניסן, והאחרון בשנה, עשרים ותשעה ימים שנחתמים בערב ראש השנה. זהו החודש היחיד בלוח שאין בו לא חג ולא צום, ובכל זאת קשה למצוא בו יום שגרתי אחד: כל תוכנו הוא הכנה למה שבא אחריו. בעברית של ימינו 'אלול' כבר אינו רק שם של חודש אלא שם של מצב רוח: סוף קיץ, חשבון נפש, וקול שופר בבוקר.
החודש שנולד אחרי שבר
שמות חודשי השנה העבריים עלו מבבל עם שבי ציון, ואלול בהם. אבל האופי שדבק בחודש הזה נשען על סיפור מוקדם יותר: אחרי חטא העגל ושבירת הלוחות עלה משה שוב להר סיני, ועלייתו השלישית והאחרונה החלה, לפי המסורת, בדיוק בראש חודש אלול, ונמשכה ארבעים יום עד יום הכיפורים, שבו ירד עם הלוחות השניים.
פרקי דרבי אליעזר מספר שכאשר עלה משה העבירו שופר במחנה, כדי שהעם לא יטעה שוב, ומסיים: 'ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה' 1. בעל הטור הביא את הדברים והרחיב אותם לכל החודש: תוקעים בכל בוקר 'כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, וכדי לערבב השטן' 2.
כלומר: החודש לא נועד להזכיר את השבר, אלא את מה שקרה אחריו, שאפשר לתקן.
'אני לדודי ודודי לי'
בתורה אין ולו מצווה אחת שמדברת על אלול. כל מה שהחודש נשען עליו הוא פסוק אחד שנקרא כרמז. הפסוק הוא משיר השירים: 'אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים' 3.
המשנה ברורה מסביר את הקריאה: ראשי התיבות של ארבע המילים הראשונות מצטרפים לשם 'אלול', וסופי התיבות שלהן הם ארבע האותיות י', עשר כל אחת, ארבעים בסך הכול, כנגד ארבעים הימים שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים 4. הוא מוסיף רמז שני, מפסוק אחר לגמרי: 'וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ', גם כאן ראשי התיבות הם אלול 5.
זו אינה הוכחה ואיש לא התכוון שתהיה. זו דרך תמציתית לומר שני דברים על החודש: שהוא עוסק בקִרבה, ושהוא מניח שאפשר לפתוח לב סגור.
מה עושים באלול
שופר בכל בוקר. מראש חודש אלול תוקעים בשופר בכל בוקר של חול, אחרי התפילה. זו לא תקיעת מצווה כמו בראש השנה אלא תקיעת התראה: צליל שמזכיר שהחודש התחיל 2.
סליחות. אלה תפילות בקשת מחילה שאומרים לפנות בוקר, ויש בהן שני מנהגים: בני עדות המזרח מתחילים כבר מראש חודש אלול ואומרים אותן כל החודש 6, ואילו בני אשכנז מתחילים במוצאי השבת שלפני ראש השנה, ואם ראש השנה חל בתחילת השבוע, שבוע קודם, כדי שיֵצאו לפחות ארבעה ימים של סליחות 7. המשנה ברורה נותן לארבעת הימים האלה טעם יפה: קרבן נבדק ממומים ארבעה ימים לפני שהוא קרב, וכך גם אדם לפני ראש השנה, ארבעה ימים שבהם הוא בודק את עצמו 8.
מזמור כ״ז. נהוג להוסיף לתפילה פעמיים ביום, מראש חודש אלול ועד סוף חג הסוכות, את המזמור הפותח 'לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מִמִּי אִירָא' 9, פסוק שמעמיד מול פחד הדין דווקא ביטחון.
סדר קטן של הכנות. נהוג לבדוק בחודש הזה את התפילין והמזוזות, להרבות בצדקה, ולפתוח מכתבים וברכות באיחול 'כתיבה וחתימה טובה', מנהג שנשמר עד היום בהודעות ובאימיילים של סוף אוגוסט.
ערב ראש השנה. ביום האחרון של אלול, כ״ט בחודש, השופר נעצר: 'אין תוקעין בערב ראש השנה' 10. הטעם שניתן לכך הוא להפריד בין התקיעות של רשות לתקיעות של חובה 11, ואולי גם כדי שהתקיעה של מחר תישמע חדשה. באותו יום יש נוהגים להתענות 12, ורבים מתרחצים ומסתפרים, עולים לקברי הורים ומוסיפים שם צדקה 13.
הנקודה הטובה
יש רגע ידוע באלול שבו חשבון הנפש מתהפך ונעשה מייאש: אדם מתחיל לבדוק את עצמו, ומוצא רק כישלונות.
רבי נחמן מברסלב פותח את אחת התורות המפורסמות שלו במשפט שנשמע כמו עצה חברתית: 'דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות'. אלא שהוא ממשיך למקום קיצוני, אפילו במי שהוא רשע גמור, אומר רבי נחמן, צריך לחפש ולמצוא 'איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע', וברגע שמוצאים בו את הנקודה הזאת ודנים אותו לכף זכות, מעלים אותו באמת. ואז הוא מפנה את אותו הכלל פנימה: 'וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו', גם כשהוא מסתכל ורואה שאין בו שום טוב, אסור לו ליפול; עליו לחפש בעצמו מעט טוב, 'כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב' 14.
זו אולי התשובה החווייתית של אלול לפחד הדין: לא לערוך רשימה של מה שהתקלקל, אלא למצוא נקודה אחת שעובדת, ולהתחיל ממנה.
המלך בשדה
הדימוי המוכר ביותר של אלול נכתב על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב״ד, בדיוק על הפסוק 'אני לדודי ודודי לי'. הוא שואל שאלה פשוטה: אם באלול מתגלות שלוש עשרה מידות הרחמים, למה הימים האלה הם ימי חול רגילים ולא חג? התשובה שלו היא משל: 'משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו — הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם' 15. בארמון צריך תור, אישור ובגדים; בשדה אפשר פשוט לגשת.
בעל הטור הביא כבר מאות שנים קודם משל דומה, בשם מדרש רבי תנחומא: מדינה שחייבת מס למלך, והמלך יוצא לגבותו עם חיל. במרחק עשר פרסאות יוצאים גדולי המדינה לקראתו והוא מוותר להם על שליש; קרוב יותר יוצאים אנשי הביניים והוא מוותר על שליש נוסף; וכשיוצאים כל בני העיר, הוא מוותר על הכול 16.
שני המשלים אומרים את אותו דבר בשתי שפות: הדין מתקרב, אבל הוא מתקרב לאט, והמרחק הזה הוא בדיוק מה שאלול נועד לו. מכאן גם ש'אלול' הפך למילה בפני עצמה: בעולם הישיבות 'זמן אלול' הוא הזמן הקצר והצפוף ביותר בשנה, ובעברית היומיומית 'אווירה של אלול' היא פשוט תחושה של סיכום.
שאלות נפוצות על חודש אלול
מתי אלול 2025?
אלול הוא החודש שלפני ראש השנה, והוא נופל תמיד על סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר (השנה 25/8/25-22/9/25). התאריך הלועזי המדויק זז משנה לשנה, כי השנה העברית קצרה מהלועזית בכאחד עשר יום. הרשת שבראש העמוד מציגה את התאריכים של השנה שנבחרה.
מתי ראש חודש אלול?
ראש חודש אלול נמשך יומיים (24-25/8/25), כי בחודש אב תמיד שלושים יום: היום הראשון מבין השניים הוא עדיין ל' באב, והשני הוא כבר א' באלול. שני הימים נחשבים ראש חודש לכל דבר.
מתי ערב ראש חודש אלול?
בכ״ט באב (23/8/25), היום שלפני, האחרון שאינו חלק מראש החודש.
כמה ימים יש בחודש אלול?
עשרים ותשעה, תמיד. אלול הוא אחד החודשים הקבועים בלוח העברי: אורכו אינו משתנה בין שנה מלאה לחסרה, ולעולם אינו מתעבר.
מתי נגמר חודש אלול?
בכ״ט באלול (22/9/25), שהוא ערב ראש השנה. למחרת מתחיל א' בתשרי והשנה העברית החדשה. אגב, אלול הוא גם החודש היחיד בשנה שאין בו לא חג, לא מועד ולא צום.
אלול בלוח: התאריך העברי והלועזי זה לצד זה
הלוח שבראש העמוד מציג את חודש אלול כפי שהוא בלוח העברי: המספרים הגדולים הם ימי החודש העברי, ומתחתם מופיע התאריך הלועזי המקביל. כך אפשר לראות מיד על איזה תאריך לועזי נופל א' באלול בשנה שנבחרה, ואיזה יום בשבוע הוא. אפשר לראות בלוח גם את שני ימי ראש חודש אלול בתחילתו, את השבתות והפרשות שנקראות בו, ואת כ״ט באלול שסוגר אותו ערב ראש השנה.
הכפתור מעל הלוח מדפיס אותו לעמוד אחד, לאורך או לרוחב, בלי הניווט ובלי הטקסט הזה.
- כל מועדי השנה וחגיה בטבלה אחת: לוח חגים 2026
- הלוח המלא להדפסה: לוח שנה 2026 עם חגים להדפסה
- לתצוגה לפי החודש הלועזי, שבה אוגוסט וספטמבר מופיעים בנפרד: לוח חודשי לועזי
דפים קשורים
מראי מקום
- פרקי דרבי אליעזר פרק מ״ו
ובראש חודש אלול אמר לו הקדוש ברוך הוא: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה, והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודת כוכבים ומזלות... ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה.
למקור - טור, אורח חיים סימן תקפ״א, פתיחת הסימן
לכן התקינו חז״ל שיהו תוקעין בר״ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר: אם יתקע שופר בעיר, וכדי לערבב השטן.
למקור - שיר השירים פרק ו', פסוק ג'
אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
למקור - משנה ברורה סימן תקפ״א, ד״ה נוהגים לקום באשמורת
ואיכא אסמכתא מקרא: אני לדודי ודודי לי — ר״ת אלול, וס״ת עולה מ', כנגד ארבעים יום מר״ח אלול עד יוה״כ, כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת, להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה.
למקור - דברים פרק ל', פסוק ו'
וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, לְמַעַן חַיֶּיךָ.
למקור - שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקפ״א, סעיף א
נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים.
למקור - רמ״א על שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקפ״א, סעיף א (הגה)
ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית... ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר״ה, ואם חל ר״ה ב' וג' אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו.
למקור - משנה ברורה סימן תקפ״א, ס״ק ו
ועוד טעם שקבעו ד' ימים, שכן מצינו בקרבנות שטעונים ביקור ממום ד' ימים קודם הקרבה... ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם.
למקור - תהילים פרק כ״ז, פסוק א
לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד.
למקור - שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקפ״א, סעיף ג
אין נופלים על פניהם בערב ראש השנה בתפלה, אף על פי שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות, ואין תוקעין בערב ראש השנה.
למקור - משנה ברורה סימן תקפ״א, ס״ק כד
ואין תוקעין וכו' — להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה.
למקור - שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקפ״א, סעיף ב
נוהגין להתענות ערב ראש השנה.
למקור - שולחן ערוך, אורח חיים (עם הגהת הרמ״א) סימן תקפ״א, סעיף ד (הרישא — שו״ע; ההליכה לקברות — הגה)
מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה... ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות, ונותנים שם צדקה לעניים.
למקור - ליקוטי מוהר״ן, רבי נחמן מברסלב חלק א', סימן רפ״ב
דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע... וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו... רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב.
למקור - לקוטי תורה, רבי שניאור זלמן מלאדי פרשת ראה, ד״ה 'אני לדודי ודודי לי' (דף לב ע״ב)
משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו; הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.
- טור, אורח חיים (בשם מדרש רבי תנחומא) סימן תקפ״א, ד״ה נוהגין באשכנז להתענות
משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו, בא אליה בחיל לגבותו. כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו... הניח להם שליש. כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו, הניח להם שליש השני. כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל.
למקור