התאריכים
יום הכיפורים הוא היום השקט בשנה. הוא חל תמיד בי׳ בתשרי, תשעה ימים אחרי ראש השנה, ונמשך יממה שלמה: משקיעת החמה של הערב שלפניו ועד צאת הכוכבים למחרת, כעשרים וחמש שעות. השנה זה חל ב־17/9/40 (יום שני).
זהו אחד משני הצומות הארוכים בלוח, לצד תשעה באב, והיחיד מהם שהתורה עצמה קובעת. בישראל הוא גם הדבר הקרוב ביותר ליום שבו מדינה שלמה נעצרת: הכבישים ריקים, השידורים נפסקים, ובערים ילדים רוכבים על אופניים באמצע הכביש המהיר.
מיום של כהן אחד ליום של כולם
בימי המקדש יום הכיפורים היה בעיקרו הטקס של אדם אחד. הכהן הגדול נכנס פעם בשנה, ורק ביום הזה, אל קודש הקודשים; לפני כן הפרישו אותו מביתו לשבעה ימים, והוא עבד בבגדי לבן פשוטים במקום בבגדי הזהב. בלב הטקס עמדו שני שעירים זהים שעליהם הוטל גורל: האחד קרבן, והשני נשלח אל המדבר, ״לעזאזל״, ומשם נכנסה המילה לעברית המדוברת.
אחרי החורבן לא נותר מכל זה מבנה, כהן או גורל, ובכל זאת היום לא נחלש אלא להפך. מה שהיה עבודה של איש אחד עבור העם הפך לתפילה שכל אחד מתפלל בעצמו. סדר העבודה במקדש עדיין נקרא במוסף של היום, לא כהוראה מעשית אלא כזיכרון של מה שהיה, בתוך יום שמתקיים כולו במילים.
בישראל יש לתאריך הזה גם שכבה מודרנית: ב־6 באוקטובר 1973, י׳ בתשרי התשל״ד, פרצה המלחמה שנקראת מאז על שמו. מאז מוזכר היום גם כתאריך היסטורי, לצד כל השאר.
״לְטַהֵר אֶתְכֶם״
התורה מתארת את היום פעמיים. בפרשת אחרי מות, בסיום סדר העבודה, מופיע המשפט שמסביר את כולו: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״ 1.
המילה החוזרת שם אינה ״עונש״ ואינה ״סליחה״ אלא ״טהרה״, דימוי של רחיצה, לא של משפט. אפשר לשמוע בזה משהו על אופיו של היום: הוא לא נועד להכריע מי צודק, אלא לנקות.
בפרשת המועדות מוסיפה התורה את הזמן המדויק: ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם״ 2. מכאן שני דברים שקובעים את היום עד היום: שהוא מתחיל בערב שלפניו ולא בבוקר, ושהוא נמשך ״מערב עד ערב״: יממה מלאה.
מה נוהגים ביום הכיפורים
הצום. חכמים מנו חמישה דברים שנמנעים מהם ביום הזה: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמן, נעילת נעלי עור וקיום יחסי אישות. הראשון הוא המוכר, אבל השני והרביעי הם שמסבירים את המראה: נעלי בד או פלסטיק לבנות בבית הכנסת, במקום נעליים רגילות.
לבן. רבים לובשים לבן, ויש הנוהגים בקיטל: חלוק לבן פשוט. בכל שאר החגים לובשים את הבגדים היפים; כאן דווקא את הפשוטים ביותר.
סעודה מפסקת. לפני הצום אוכלים ארוחה שלמה, ורבים מקפידים שתהיה קלה. יש הנוהגים לטבול במקווה בערב החג, ולבקש סליחה מפה לפה ממי שנפגע מהם במהלך השנה.
כל נדרי. התפילה שפותחת את הערב אינה תפילה כלל אלא נוסח משפטי של התרת נדרים, בארמית. מה שהפך אותה למפורסמת מכל תפילות השנה הוא הלחן ורגע הפתיחה: כשמוציאים ספרי תורה ומתחילים עוד לפני השקיעה.
חמש תפילות. ביום הזה בלבד יש חמש תפילות במקום שלוש. האחרונה, נעילה, נאמרת בשעה האחרונה של היום, והיא מסתיימת בתקיעת שופר אחת: הצליל שסוגר את מה שנפתח בראש השנה.
כפרות. בערב החג יש נוהגים בסדר קצר של כפרות, ורבים מחליפים היום את התרנגול בכסף שנתרם לצדקה.
היום בישראל. אין חוק שאוסר נסיעה, ובכל זאת הכבישים נעצרים כמעט לחלוטין, שדה התעופה סגור והשידורים פוסקים. התוצאה היא יום שהשקט בו נשמע פיזית, וילדים על אופניים באמצע כבישים ראשיים הפכו לתמונה המזוהה איתו בישראל יותר מכל תמונה אחרת.
היום הטוב בשנה
אם היו מבקשים לנחש איזה יום המשנה מכנה ״יום טוב״ יותר מכולם, יום הכיפורים לא היה הניחוש הראשון. ובכל זאת, כך היא אומרת.
רבן שמעון בן גמליאל מתאר את התמונה: ״לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין — שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ״ 3. בנות ירושלים יוצאות לרקוד בכרמים בבגדי לבן, וכולן, בלי יוצאת מן הכלל, לובשות בגד שאול, כדי שלא יהיה אפשר לדעת למי יש ולמי אין.
הפרט הזה הוא כל הסיפור. ביום שכולו טהרה, הדבר הראשון שעושים אינו טקס אלא מחיקה של ההבדל בין עשיר לעני. וגם השמלות הלבנות אינן במקרה: זהו אותו לבן שלובשים היום בבית הכנסת.
מאותו תיאור נשאר גם ההסבר הפשוט ביותר לתחושה של סוף היום. אחרי צום של יממה, נעילה, ותקיעה אחת, מה שנשאר אינו כובד אלא הקלה.
מה היום הזה לא מכפר עליו
המשנה במסכת יומא חותמת את כל דיני היום במשפט אחד שמצמצם אותו, ודווקא בכך מגדיל אותו: ״עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר; עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ״ 4.
כלומר: הצום, התפילות והנעילה אינם עובדים על מה שקרה בין אדם לחברו. שם צריך ללכת לאדם עצמו ולדבר איתו. זו הסיבה שבשבוע שלפני יום הכיפורים נשלחות הודעות ״סליחה אם פגעתי״, מנהג שנראה קליל, אבל הוא בדיוק מה שהמשנה דורשת, ובלעדיו היום עצמו אינו משלים את התפקיד.
והמשנה הזאת נחתמת בשורה של רבי עקיבא, שהיא אולי המשפט היפה ביותר שנאמר על היום: ״אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם״. הדימוי שהוא בוחר הוא של מקווה: מים שאדם נכנס אליהם בעצמו, ולא בית דין שיושב עליו. שוב אותו הבדל: לא משפט, אלא רחיצה.
שאלות נפוצות על יום הכיפורים
מתי יום כיפור?
יום הכיפורים חל תמיד בי׳ בתשרי (17/9/40). בלוח הלועזי הוא נודד בין אמצע ספטמבר לאמצע אוקטובר.
מתי נכנס הצום?
עם שקיעת החמה של הערב שלפניו, ט׳ בתשרי (16/9/40). הכניסה מוקדמת בכמה דקות מהשקיעה עצמה, וזמנה משתנה בין ערים; הזמנים המדויקים לפי עיר מופיעים בראש העמוד.
מתי יוצא הצום?
בצאת הכוכבים של יום הכיפורים (17/9/40), כשלושים עד ארבעים דקות אחרי השקיעה, לפי המנהג המקומי.
כמה שעות נמשך הצום?
כעשרים וחמש שעות, משקיעה ועד צאת הכוכבים למחרת. זהו אחד משני הצומות הארוכים בשנה; השני הוא תשעה באב. ארבעת הצומות האחרים נמשכים רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.
מה קורה כשיום הכיפורים חל בשבת?
הוא אינו נדחה. יום הכיפורים הוא הצום היחיד שנשמר גם בשבת, התורה עצמה קוראת לו ״שבת שבתון״. זה קורה לא מעט: השנה הוא חל ביום יום שני.
מי פטור מן הצום?
ילדים מתחת לגיל המצוות, ומי שהצום עלול לסכן את בריאותו. חולה שרופא הורה לו לאכול, אוכל, ולעיתים בשיעורים קטנים ולסירוגין. בשאלה כזאת פונים לרופא ולרב, לא לאתר.
יום כיפור 2040 ואילך: תאריכים וקישורים
הצום נכנס לפני השקיעה של הערב שלפניו ויוצא בצאת הכוכבים למחרת: כעשרים וחמש שעות. הלוח שבראש העמוד מראה את היום בתוך השבוע ואת התאריך הלועזי המקביל.
- כל חגי השנה וצומותיה במבט אחד: לוח חגים 2026
- הלוח המלא להדפסה: דף הבית
- החודש שבו חל היום: חודש תשרי
דפים קשורים
מראי מקום
- ויקרא ט״ז, ל׳ ויקרא פרק ט״ז, פסוק ל׳
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ.
למקור - ויקרא כ״ג, ל״ב ויקרא פרק כ״ג, פסוק ל״ב
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.
למקור - משנה, תענית ד׳, ח מסכת תענית פרק ד׳, משנה ח — דברי רבן שמעון בן גמליאל
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
למקור - משנה, יומא ח׳, ט מסכת יומא פרק ח׳, משנה ט
עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ... אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם.
למקור