התאריכים
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות: היום שממנו מתחילים למנות שנה חדשה לעצי הפרי. הוא חל בט"ו בחודש שבט, בלב החורף, בדיוק בשבועות שבהם השקד מלבין ראשון בישראל.
הוא אינו יום שבתון ואינו חג מקראי, אלא תאריך שנקבע במשנה מסיבה חשבונאית לגמרי, ובכל זאת הפך לאחד הימים החביבים בלוח: יום של פירות יבשים, של שתילת עצים בבתי הספר, ושל שולחן שנראה כמו סוף הקיץ באמצע החורף.
מתאריך טכני ליום חג
המשנה פותחת את מסכת ראש השנה בהודעה שיש בשנה ארבעה ראשי שנים שונים, כל אחד לעניין אחר. אחד מהם הוא לעצים: "בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" 1. כמו כמעט תמיד, ההלכה נפסקה כבית הלל, ומכאן ט"ו בשבט.
המחלוקת נשמעת קטנה, אבל היא נוגעת בשאלה מעשית: מאיזה רגע פרי שייך לשנה החדשה. לתשובה היו השלכות ממשיות על תרומות ומעשרות, ולכן נדרש תאריך חד. בחרו בנקודה שבה עיקר גשמי החורף כבר ירדו והשרף מתחיל לעלות בעצים, הרגע שבו העץ, במונחים חקלאיים, מתחיל שנה חדשה.
אלף וחמש מאות שנה אחר כך התרחשו שני מהפכים. מקובלי צפת במאה השש־עשרה הפכו את התאריך לערב של סדר פירות עם משמעות סמלית; ותנועת התחייה בארץ ישראל, בשלהי המאה התשע־עשרה, הפכה אותו ליום נטיעות. בית ספר, שק שתילים ותהלוכה: כך נראה ט"ו בשבט הישראלי עד היום.
למה בכלל עץ צריך שנה
השאלה נראית מוזרה עד שקוראים את הפסוק שממנו הכול מתחיל: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ — שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל" 2. שלוש שנים ראשונות אחרי הנטיעה אין אוכלים מפרי העץ. וכדי לספור שלוש שנים, צריך להסכים מתי שנה מתחילה.
זה כל הסיפור מאחורי התאריך: לא חג, אלא נקודת חיתוך. אבל דווקא מהחיתוך הזה צמח יום שכולו פירות, ובעיקר אלה של שבעת המינים, שהתורה מונה כשהיא מתארת את הארץ: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" 3. "דבש" כאן, לפי המסורת, הוא דבש תמרים. חמישה מתוך השבעה הם פירות עץ, והם הליבה של הצלחת בט"ו בשבט.
פירות, שתילים וסדר
אוכלים פירות. המנהג הבסיסי והוותיק. מרבים בפירות הארץ, ובעיקר בשבעת המינים; במשך דורות היו אלה בעיקר פירות יבשים: תאנים, תמרים, צימוקים וחרובים, כי בחורף לא היו אחרים.
פרי חדש. נהוג לטעום פרי שעדיין לא אכלו ממנו באותה עונה ולברך עליו "שהחיינו". זו הסיבה שילדים רבים נפגשים בט"ו בשבט לראשונה עם פרי שלא הכירו.
סדר ט"ו בשבט. מקובלי צפת חיברו במאה השש־עשרה ערב מסודר סביב הפירות: ארבע כוסות יין שצבען משתנה מלבן לאדום, וקבוצות פירות לפי סוג הקליפה. הסדר הזה חזר לשימוש נרחב בדורות האחרונים, ובגרסאות רבות: דתיות, קיבוציות וסביבתיות.
נוטעים. בישראל ט"ו בשבט הוא יום הנטיעות: כיתות שלמות יוצאות עם שתילים, וזהו אחד מזיכרונות הילדות המשותפים ביותר במדינה.
יום של שמחה קטנה. אין בו איסור מלאכה ואין תפילה מיוחדת, אבל אין אומרים בו תחנון, ואין מתענים בו, סימן קטן בסידור לכך שזה יום טוב.
האיש ששתל חרוב
הסיפור המזוהה ביותר עם היום הזה נמצא בתלמוד, והוא קצר מאוד. חוני המעגל הלך בדרך וראה אדם נוטע עץ חרוב.
"אָמַר לֵיהּ: הַאי, עַד כַּמָּה שְׁנִין טָעֵין?": כמה שנים ייקח לעץ הזה לתת פרי? "אֲמַר לֵיהּ: עַד שִׁבְעִים שְׁנִין." שבעים שנה. חוני שאל את השאלה המתבקשת: אתה בטוח שתחיה עוד שבעים שנה? והאיש ענה משפט אחד: "אֲנָא חָרוּבָא בְּעָלְמָא אַשְׁכְּחֵיהּ; כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלוּ לִי אֲבָהָתִי — שְׁתַלִי נָמֵי לִבְרָאִי" 4. אני מצאתי חרובים בעולם כשנולדתי; כשם ששתלו אבותיי בשבילי, כך אני שותל בשביל בניי.
הסיפור ממשיך למקומות פלאיים יותר, חוני נרדם שם ומתעורר אחרי שבעים שנה, אבל השורה הזאת עומדת לבדה. היא הסיבה שהחרוב הפך לעץ הסמלי של ט"ו בשבט, ושהשתילים שמחלקים בבתי ספר הם, בסופו של דבר, ציטוט ממנה.
ראש שנה בלי חשבון נפש
יש משהו נעים בעובדה שבלוח העברי יש ארבעה ראשי שנה, ורק אחד מהם דורש מהאדם משהו. בראש השנה של תשרי עומדים למשפט; בט"ו בשבט פשוט אוכלים תאנים.
זהו גם היום היחיד בלוח שנקבע לפי מה שקורה מתחת לאדמה. בט"ו בשבט לא רואים כמעט כלום, החורף עוד בעיצומו, העצים חשופים, ובכל זאת זה הרגע שבו הוגדר שמשהו התחיל. השקד, שפורח ראשון בישראל ולעיתים קרובות בדיוק בשבועות האלה, הוא ההוכחה הגלויה היחידה.
ובזה, אולי, כל עניינו. בעולם שנוטה לחגוג רק את מה שכבר גדל, ט"ו בשבט מציין את הנקודה שבה עוד אין מה להראות. האיש שנטע את החרוב הבין את זה: הוא לא נטע כדי לראות. הוא נטע כדי שיהיה.
שאלות נפוצות על ט"ו בשבט
מתי ט"ו בשבט?
בט"ו בחודש שבט, היום החמישה־עשר בו. בלוח הלועזי הוא נופל בין סוף ינואר לתחילת פברואר, לפי השנה. השנה הוא חל ב־31/1/37.
מתי ערב ט"ו בשבט?
בי"ד בשבט, היום שלפני. סדר ט"ו בשבט, אצל הנוהגים בו, נערך בערב הזה, עם כניסת היום.
כמה זמן נמשך ט"ו בשבט?
יום אחד. הוא אינו יום שבתון ואינו יום טוב: העבודה ובתי הספר פועלים כרגיל, ובבתי הספר הוא בדרך כלל יום פעילות ונטיעות.
למה "ט"ו"?
זה מספר. האותיות ט' ו-ו' שוות תשע ושש, ויחד: חמש־עשרה. ט"ו בשבט הוא היום החמישה־עשר בחודש שבט.
למה קוראים לו ראש השנה לאילנות?
כי ממנו מתחילים למנות שנה חדשה לעצי הפרי, לצורך חישוב שנות הערלה של עץ צעיר, ולצורך השאלה לאיזו שנה שייך הפרי. זה מקורו של התאריך; המנהגים והפירות באו אחריו.
ט"ו בשבט תאריך: עברי ולועזי זה לצד זה
הטבלה שבראש העמוד מציגה את ט"ו בשבט כפי שהוא נופל בפועל: התאריך העברי, התאריך הלועזי המקביל ויום השבוע, לשנה שנבחרה ולשנים שאחריה. מכאן אפשר לראות מיד באיזה ערב נערך הסדר, ואם היום חל בסוף שבוע.
כל התאריכים מחושבים מהלוח העברי בזמן הטעינה, ולכן הם נכונים לכל שנה.
- כל מועדי השנה במבט אחד: לוח החגים השנתי
- הלוח המלא להדפסה: דף הבית
- החודש שבו חל היום: חודש שבט
דפים קשורים
מראי מקום
- משנה ראש השנה א׳, א משנה, מסכת ראש השנה, פרק א׳, משנה א
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.
למקור - ויקרא י״ט, כ״ג ויקרא פרק י״ט, פסוק כ״ג
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל.
למקור - דברים ח׳, ח דברים פרק ח׳, פסוק ח
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
למקור - תלמוד בבלי, תענית כ״ג ע״א בבלי, מסכת תענית, דף כ״ג עמוד א
אֲמַר לֵיהּ: הַאי, עַד כַּמָּה שְׁנִין טָעֵין? אֲמַר לֵיהּ: עַד שִׁבְעִין שְׁנִין. [...] אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא חָרוּבָא בְּעָלְמָא אַשְׁכְּחֵיהּ; כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלוּ לִי אֲבָהָתִי — שְׁתַלִי נָמֵי לִבְרָאִי.
למקור