התאריכים
שבועות הוא הקצר שבשלושת הרגלים, יום אחד בישראל, שניים בתפוצות, ואולי העמוס שבהם במשמעויות. הוא חל בו׳ בסיוון, בסיומה של ספירת העומר; השנה הוא חל ב־5/6/41 (יום רביעי).
בימי המקדש היה זה קודם כול חג של חקלאים: סוף קציר החיטים, ועונת הביכורים: הפירות הראשונים שהובאו לירושלים בתהלוכה. מאז השתנה כמעט הכול חוץ מהתאריך. השדות והמגלים נעלמו, ובמקומם באו ליל לימוד ער עד אור הבוקר, שולחן של מאכלי חלב, ובית כנסת מקושט בירוק.
חג בלי תאריך
לכל חג בלוח העברי יש תאריך משלו. לשבועות אין. התורה אומרת לספור שבעה שבועות מהיום שבו הובא קרבן העומר בפסח, וביום החמישים לחוג. התאריך ו׳ בסיוון הוא התוצאה של החישוב הזה, לא נקודת המוצא שלו, ולכן שמו של החג הוא פשוט ״שבועות״, על שם השבועות שנספרו.
מכאן גם שמותיו האחרים. חז״ל קראו לו ״עצרת״, כאילו הוא היום החותם של פסח אחרי הפסקה ארוכה; היהדות דוברת היוונית קראה לו ״פנטקוסט״, שפירושו פשוט חמישים. כל שם כזה מצביע על אותו דבר: החג מוגדר ביחס לחג אחר, לא בזכות עצמו.
גם הזיהוי עם מעמד הר סיני נוסף מאוחר יותר, ומבוסס על החשבון שלפיו הגיעו בני ישראל אל המדבר בחודש השלישי ליציאת מצרים. בסידור התפילה הוא כבר מובן מאליו: בתפילות החג אומרים ״זמן מתן תורתנו״. שבועות הוא, במובן הזה, החג היחיד שהמסורת הוסיפה לו את משמעותו המרכזית, ולא הפוך.
מה כתוב בתורה
בספר ויקרא מופיע החג כיום של תבואה: מביאים שתי כיכרות לחם חמץ מן הקציר החדש, ״ביכורים לה׳״, והיום מוכרז מקרא קודש שאין עושים בו מלאכה. בספר דברים החג נקשר לרגע שבו ״הוחל חרמש בקמה״, ההוראה היא לחגוג ״כאשר יברכך ה׳״, כלומר לפי היבול, והפסוק הבא כבר מונה את מי שצריך לשמוח יחד איתך: הבן, הבת, העבד, הלוי, הגר, היתום והאלמנה.
זו נימה שקשה לפספס. חג הקציר בתורה אינו חגיגה של מי שהצליח; הוא מבחן קטן של מה אדם עושה עם הצלחתו. באותו פרק בוויקרא, מיד אחרי ציווי החג, חוזרת המצווה להשאיר את פאת השדה ואת הלקט לעני ולגר. מגילת רות, שקוראים בשבועות, היא בדיוק הסיפור הזה מן הצד השני: אישה שמלקטת בשדה זר בתחילת קציר השעורים.
מה עושים בשבועות
ביכורים. במקדש היה זה יום הבאת הפירות הראשונים משבעת המינים. המשנה במסכת ביכורים מתארת איך זה התחיל: חקלאי יורד לשדה, רואה תאנה או אשכול או רימון שהבשילו ראשונים, קושר עליהם גמי, ומסמן אותם מראש. ומתארת גם איך זה נגמר: תהלוכה שיוצאת לירושלים, שור בראשה שקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו, חליל מנגן לפניה, ובעלי המלאכה של ירושלים עומדים מפני העולים ושואלים בשלומם. בקיבוצים ובמושבים חזר הצד הזה של החג לחיים בחגיגות ביכורים, עם עגלות מקושטות וילדים בלבן.
מאכלי חלב. גבינות, בלינצ׳ס ועוגות גבינה. הרמ״א מציין שנוהגים בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום הראשון של שבועות, ומציע לכך טעם משלו: כמו שני התבשילים בליל הסדר, גם כאן אוכלים תחילה מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר, ושתי הכיכרות שעל השולחן הן זכר לשתי הלחם של המקדש. טעמים אחרים נקשרו לפסוק ״דבש וחלב תחת לשונך״, שנדרש על התורה.
ליל הלימוד. ״תיקון ליל שבועות״: לימוד עד אור הבוקר. המנהג התפשט ממקובלי צפת במאה השש עשרה, ובבוקר קוראים בציבור את עשרת הדיברות. נהוג גם לקשט את הבית ואת בית הכנסת בירק ובפרחים.
שני סיפורים על בוקר אחד
למנהג הלימוד הלילי יש הסבר מפתיע בפשטותו. המשנה ברורה מביא אותו בשם המגן אברהם: ישראל ישנו כל אותו הלילה, והקדוש ברוך הוא הוצרך להעיר אותם כדי לקבל את התורה, ולכן אנחנו נשארים ערים, לתקן את זה. אלפי שנים של לימוד ליל שבועות עומדים על התנצלות על שינה אחת.
והנה סיפור שני, מדרשי, על מה שקרה שם. לפי מדרש שיר השירים רבה, ביקש הקדוש ברוך הוא ערבים לפני שנתן את התורה. הציעו לו את האבות. לא התקבל. הציעו את הנביאים. לא התקבל. אמרו: הרי בנינו ערבים אותנו. אמר הקדוש ברוך הוא: הא ודאי ערבים טובים. הערבות על התורה, לפי המדרש, לא ניתנה למי שכבר יודע אותה, אלא לילדים שעדיין לא. וזה, אולי, ההסבר הכי טוב לכך שילדים הם המרכז של חגיגות הביכורים.
למה החג הזה נשאר רלוונטי
התלמוד מספר שכשאמרו ישראל ״נעשה״ לפני ״נשמע״, קודם התחייבו ורק אחר כך שמעו למה, ירדו שישים ריבוא מלאכים וקשרו לכל אחד ואחד שני כתרים. הביטוי הזה נעשה סמל של החג: מחויבות שקודמת להבנה מלאה.
מעניין שדווקא הצירוף הכפול, שדה ותורה, יבול והתחייבות, הוא מה ששמר על שבועות. חג קציר בלבד היה מאבד את מקומו כשהעם הפסיק לעבד אדמה. חג של מתן תורה בלבד היה נשאר מופשט. הצירוף הוא שנתן לו את שני העוגנים: אחד בקרקע, אחד בטקסט. ובישראל של היום שני העוגנים חזרו לעבוד יחד: ליל לימוד בעיר, וחגיגת ביכורים בעמק, באותו יום עצמו.
שאלות נפוצות
מתי שבועות?
שבועות חל תמיד בו׳ בסיוון (5/6/41), היום החמישים בספירת העומר. בלוח הלועזי החג נודד בין סוף מאי לאמצע יוני.
מתי כניסת חג השבועות?
החג נכנס בערב שלפני 5/6/41, עם שקיעת החמה. שעת הכניסה משתנה בין ערים בכמה דקות; הזמנים המדויקים לעירך מופיעים בראש העמוד.
מתי מדליקים נרות בשבועות?
כ-18 עד 40 דקות לפני השקיעה של ערב החג, לפי מנהג העיר: בירושלים נהוג 40 דקות, ברוב הערים 18 או 20. כאשר שבועות חל בסוף השבוע (ביום שישי), הוא נמשך ישירות לתוך השבת, ומדליקים שוב נרות בערב שבת.
מתי יוצא חג שבועות?
בצאת הכוכבים של יום החג, כשעה אחרי השקיעה. כאשר החג חל ביום שישי, הוא אינו נגמר במוצאי החג אלא נמשך לתוך השבת ומסתיים במוצאי שבת.
כמה ימים נמשך חג שבועות?
בישראל יום אחד בלבד, ו׳ בסיוון. בתפוצות שני ימים, ו׳ וז׳ בסיוון, בגלל יום טוב שני של גלויות. בשני המקרים החג מתחיל בערב שלפניו ומסתיים בצאת הכוכבים.
מתי חופשת שבועות במערכת החינוך?
יום החג הוא יום שבתון, ובמערכת החינוך נהוג שגם ערב החג הוא יום חופשה. השנה חג השבועות חל ביום רביעי (5/6/41). הלוח הרשמי של משרד החינוך מתפרסם לכל שנה בנפרד וכדאי לאמת מולו.
תאריכים וקישורים
הטבלה שבראש העמוד מציגה את חג השבועות כפי שהוא נופל בפועל: התאריך העברי, התאריך הלועזי המקביל ויום השבוע, לשנה שנבחרה ולשנים שאחריה.
בתפוצות נמשך החג יום נוסף, ז׳ בסיוון.
- כל חגי השנה במבט אחד: לוח החגים 2027
- הלוח המלא להדפסה: דף הבית
- החודש שבו חל החג: חודש סיוון
דפים קשורים
מראי מקום
- ויקרא כ״ג, טו–טז ויקרא פרק כ״ג, פסוקים טו–טז
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
למקור - דברים ט״ז, ט–י דברים פרק ט״ז, פסוקים ט–י
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ.
למקור - שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד, א סימן תצ״ד סעיף א
ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות... אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו.
למקור - ויקרא כ״ג, יז ויקרא פרק כ״ג, פסוק יז
מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה, בִּכּוּרִים לַה׳.
למקור - דברים ט״ז, יא דברים פרק ט״ז, פסוק יא
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
למקור - ויקרא כ״ג, כב ויקרא פרק כ״ג, פסוק כב
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם.
למקור - מגילת רות א׳, כב רות פרק א׳, פסוק כב
וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים.
למקור - משנה, מסכת ביכורים ג׳, א מסכת ביכורים פרק ג׳, משנה א
יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים.
למקור - משנה, מסכת ביכורים ג׳, ג מסכת ביכורים פרק ג׳, משנה ג
וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם: אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם.
למקור - שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד, ג — הגה (רמ״א) סימן תצ״ד סעיף ג, בהגהת הרמ״א
ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחין בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר.
למקור - שיר השירים ד׳, יא שיר השירים פרק ד׳, פסוק יא
נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.
למקור - משנה ברורה, אורח חיים תצ״ד, ס״ק א סימן תצ״ד, ס״ק א
איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה, וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן. והטעם כתב מ״א על פי פשוטו שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב״ה להעיר אותם לקבל התורה, לכך אנו צריכין לתקן זה.
למקור - מדרש שיר השירים רבה א׳, ד שיר השירים רבה, פרשה א, סימן ד
אָמְרוּ: הֲרֵי בָּנֵינוּ עוֹרְבִים אוֹתָנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָא וַדַּאי עֲרֵבִים טוֹבִים.
למקור - תלמוד בבלי, מסכת שבת פ״ח ע״א שבת דף פ״ח עמוד א
בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״, בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים.
למקור